מאת קונסטנטין קונסטנטינובסקי,

26/04/2018

הטכנולוגיות הקוגניטיביות (בינה מלאכותית, למידת מכונה, למידה עמוקה, אינטרנט של הדברים וכן הלאה) הן הצורה המתקדמת ביותר של עיבוד נתונים שקיימת כיום. זו טכנולוגיה שעושה הרבה מעבר להתמודדות עם כמות אדירה של נתונים. יש לה יכולת לפתח "אינטואיציה" מתמטית שמאפשרת לבצע "התערבויות", ללמוד מתוך הקשרים ולהסיק מסקנות. האינטואיציה הזאת מבוססת על דפוסים ואלגוריתמים שהמערכת מייצרת מתוך עיבוד מיליוני ג'יגהבייט של נתונים.

כמו כל חידוש טכנולוגי, גם הטכנולוגיות הקוגניטיביות יכולות לחולל שינויים מהפכניים בארגונים רק אם מבינים אותן לעומק ויודעים איך להשתמש בהן. אין אף טכנולוגיה חדשה שנכנסת לארגון ופועלת בשיא יעילותה כבר ביום הראשון. הטמעה מוצלחת אורכת זמן, מצריכה הכשרה של הצוות והתמסרות ל"צרכים" של הטכנולוגיה הזו. ממש כמו צעדי התפתחות של ילד קטן. המערכות האלה לומדות ומתפתחות בזכות השילוב בין המידע שהן אוגרות לבין האינטראקציה עם משתמשי הקצה.

 3 הצעדים ההכרחיים להטמעה מוצלחת של טכנולוגיה הקוגניטיבית בארגון:

  1. לרתום את הארגון כולו לתהליך

כמו שנהוג לומר ש"דרוש כפר שלם כדי לגדל ילד", דרוש ארגון שלם כדי לגדל היטב את מערכת הטכנולוגיה הקוגניטיבית. חייבים ללמד את המערכות הקוגניטיביות – כמו שמלמדים ילד – להבין למה הנתונים שהן מקבלות חשובים ומה אפשר לעשות איתם באמצעות תהליכי "למידה מסתגלת" (adaptive learning) שמדמים את המוח האנושי. כל אינטראקציה עם המערכת מחדדת את האלגוריתמים ומחזקת את רמת הדיוק שלהם. התהליך הזה לא יכול להתקיים בוואקום; באמצעות האינטראקציות האלה הטכנולוגיה הקוגניטיבית תוכל לצמוח וללמוד, לפתח דרכים יעילות יותר לפעול, לחזות ולהבין במהירות את הנתונים שהיא מקבלת. ההצלחה או הכישלון של הטמעת המערכת הקוגניטיבית בארגון תלויה ביכולת של העובדים לשתף פעולה עם המערכת על בסיס קבוע. חשוב לשים לב שלא נוצר מצב שבו העובדים לא מוכנים "ללמד" את המערכת מחשש שהיא תחליף אותם בעבודתם. כדאי לדרבן את העובדים לאמץ את המערכת בזרועות פתוחות בזכות ההזדמנויות שהיא מביאה עמה – הטמעה מוצלחת של המערכת בארגון תאפשר לכל עובד דווקא להעצים את הידע והמומחיות שלו.

2. ניהול ציפיות

הטמעה מוצלחת של תוכנה חדשה כרוכה בהשקעה גדולה של זמן וכסף. ככל שהטכנולוגיה מורכבת יותר, ההשקעה גדולה יותר. לכן כשמתעסקים עם מערכות קוגניטיביות חשוב לנקוט בצעדים הבאים:

הימנעו מסינדרום "Benjamin Button": קל ליפול למלכודת שבמסגרתה מצפים מהטכנולוגיה החדשה להיות מושלמת מהרגע הראשון – שהיא תגיע לארגון במצב מוכן לחלוטין ותשתלב בחיי היומיום באופן חלק לגמרי. אבל אף  ילד לא נולד בן 40, עם אוצר מילים שלם ושנים של ניסיון טכני. ארגונים רבים נופלים בבור הזה כשהם מנסים להטמיע טכנולוגיות קוגניטיביות. החשיבה צריכה להיות הפוכה לגמרי: בדרך לעיצוב מושלם של המוצר המוגמר, מסתכנים בכך שתקופת הפיתוח תתארך משמעותית.

חייבים ללמד את המערכת: הטכנולוגיה הקוגניטיבית פועלת על פי עקומת למידה. ככל שחוויית המשתמש תהיה טובה יותר, ישתמשו במערכת יותר וכך הביצועים שלה ישתפרו מהר יותר.

  1. דאטה היא החברה הכי טובה שלכם

למערכות קוגניטיביות אין בעיה להתמודד עם כמויות עצומות של נתונים. להפך, הן ניזונות מהם. ככל שתוכלו להזין אותן ביותר מידע, כך ייטב להן. חשוב לקחת זאת בחשבון, מפני שפעמים רבות חברות ממהרות להוציא סכומי עתק על הטמעת טכנולוגיות קוגניטיביות לפני שהבינו בכלל כמה מידע נחוץ כדי להגיע לרמת הדיוק הדרושה

עודף נתונים: מערכות קוגניטיביות מוצלחות אמורות לקבל שטף בלתי פוסק של דאטה, שיאפשר להן לבצע חישובים והערכות ללא הפסקה. לכן, למען הטמעה מוצלחת של המערכת חשוב שתהיה לארגון גישה ליותר דאטה ממה שאתם מניחים שנחוץ להן. 

ניהול ותכנון נתונים: חייבים לדעת לתכנן לטווח הארוך גם בכל מה שקשור לדאטה. בארגון חייב להיות תהליך מסודר לאיסוף נתונים ושמירה עליהם. מאחר שהמערכות האלה משתמשות בנפחים גדולים של דאטה כדי להגיע למידה גבוהה של דיוק, מצב של חוסר נתונים יכול לפגוע בביצועי המערכת או לעכב את ההתקדמות שלה ב"עקומת הלמידה".

עתיד המידע

דאטה מהווה חלון שדרכו ארגון יכול לראות את קהל היעד שלו, את הצרכנים וכן הלאה. ללא הכלים והאסטרטגיות הדרושים כדי לעשות את השימוש המיטבי בכל המידע שמתקבל, החלון הזה מתמלא אבק. טכנולוגיות קוגניטיביות הן מה שמנקה את החלון הזה - הן מאפשרות לנו לא רק לנהל את כמויות המידע העצומות, אלא גם להפוך אותו ליתרון אסטרטגי.

אבל זה לא קורה בוואקום וזה לא יקרה בלי עזרה מאיתנו. כמו ילדים, צריך לטפח את המערכות הקוגניטיביות ולעזור להן לגדול בתנאים אידאליים ככל האפשר