18/12/2017

מזה שנים שהתרגלנו לראות את שמו של ביל גייטס בראש רשימת האנשים העשירים בעולם. לאחרונה, עם פרסום הדו"ח הרבעוני של חברת אמזון והעלייה במחיר המנייה, היה זה ג'ף בזוס, מייסד החברה ומי שעומד בראשה, אשר תפס את המקום הראשון ברשימה הנכספת. כמו רוב עמיתיו המולטי-מיליארדרים, בזוס פועל רבות לשינוי חברתי מתוך שאיפה לתקן את העולם. הדרך המסורתית והמוכרת לכולנו להשגת השינוי החברתי המיוחל היא פרויקטים פילנתרופיים, כדוגמת תמיכה באירועי התרמה למוסדות ללא כוונת רווח. אולם, בניגוד לדרך זו, המספקת תמיכה לטווח זמן קצר, יותר ויותר פילנתרופים מאמצים דרך חדשה שנועדה לספק תמיכה לטווח הארוך. הדרך החדשה מתבססת על רכישת חברות למטרות רווח על מנת לשמר את פעילותן החיונית בהסתכלות לטווח זמן ארוך. כך למשל, רכישת הוושינגטון פוסט על ידי בזוס שנועדה להגן על מוסד חשוב לשימור הדמוקרטיה - העיתונות, אשר נאבקת על עצם קיומה כתעשייה למטרות רווח. אם לא די בכך, אמזון רכשה השנה גם את רשת המרכולים הול פודס, המתגאה בשרשרת אספקה בת קיימא והוגנת לחקלאים. בדרך זו למעשה, המשך הפעילות החיונית שאותה מנסים להציל מפני היכחדות לא מסתמכת (רק) על טוב לבם של העשירים, אלא על מודלים עסקיים המאפשרים לחברות להמשיך ולממן אותה.

האחריות התאגידית תופסת תאוצה.

KPMG Corporate Responsibility Reporting Survey 2017 הוא סקר האחריות התאגידית המקיף בעולם. הוא סוקר שתי קבוצות תאגידים – N100, מאה החברות המובילות בהכנסות בכל אחת מ-49 המדינות שנסקרו (סה"כ 4900 חברות), ו-G250, שהן 250 החברות המובילות בעולם לפי דירוג ה-Fortune 500 לשנת 2016. הסקר משמש משקיעים, מנהלי נכסים וסוכנויות דירוג, שמשקללים גם מידע סביבתי, חברתי ומשילותי בהערכות ביצועים וסיכונים תאגידיים.

בקבוצת N100 קיימת מגמת עלייה בשיעור החברות שמוציאות דוחות אחריות תאגידית. המגמה נמשכת כמעט ברציפות מאז החל הסקר ב-1993 ועד היום, כאשר השיעור עומד על 75%. גם בקרב קבוצת ה-G250, נרשמה מגמת עליה מ-99' (35%) עד וכולל הסקר הנוכחי (93%). לראשונה בתולדות הסקר, אין מגזר שיש בו שיעור דיווח של פחות מ-60%.

בחלוקה אזורית, המובילה בדיווחים היא יבשת אמריקה (צפון ודרום) עם 83%, עליה מ-77% ב-2015. מקסיקו שבדרום היבשת רשמה את השיפור המשמעותי ביותר לעומת הסקר הקודם, עם עלייה ב-32 נקודות אחוז ל-90%, בזכות שינוי אסדרתי.

לעומתו אזור המזרח התיכון ואפריקה סובל משיעורי הדיווח הנמוכים ביותר, 52%, שממשיכים מגמת ירידה מאז 2011. אף שיש באזור מדינות עם שיעור דיווח גבוה – דרום אפריקה (92%) וניגריה (88%) – המספרים מתקזזים עם מדינות מזה"ת/אפריקה המדשדשות בתחתית הרשימה - אנגולה (32%), עומאן (30%) ולמרבה הצער גם ישראל (26%).

יעדי הפיתוח בר-קיימא (SDG): בספטמבר 2015 הכריז האו"ם על יעדי פיתוח בר-קיימא (SDG), שכוללים מים נקיים, אפס רעב ועוני, אנרגיה נקייה ובת השגה, ערים וקהילות קיימותיות ועוד. שנתיים בלבד אחרי ההכרזה, שיעור גדול של חברות מה-N100 (כ-39%) ומה-G250 (כ-43%) קושרות בין פעילות האחריות התאגידית שלהן לפיתוח בר-קיימא (SDG). אנו צופים שהמגמה הזאת תמשיך ותגדל בדיווחי האחריות התאגידית בשנתיים-שלוש הקרובות.

זכויות אדם: באחריות התאגידית הוטמעה היטב סוגיית זכויות האדם, שבה מכיר רוב משמעותי מבין החברות (73% מ-N100 וכ-90% מ-G250). אלא שברבות מהחברות, ההכרה בסוגיית זכויות האדם לא מתורגמת בפועל להתוויית מדיניות שמירה על זכויות אדם לאורך כל קווי העסקים ושרשרת האספקה. מעטות החברות שמוכנות להתיישר לפי העקרונות המנחים לעסקים וזכויות אדם, שהאו"ם פרסם ב-2011, והאתגר של הטמעה אמיתית בליבת העסקים עדיין מונח בפתחן של חברות וארגונים רבים.

שינויי אקלים והפחתת טביעת הרגל הפחמנית: הסקר נושא בשורות רעות בנוגע לאופן בו עסקים הטמיעו את השפעת ההתחממות הגלובלית על ליבת העסקים. רוב גדול של החברות (72% מ-N100 וכ-52% מ-G250) טרם הטמיע את שינויי האקלים כגורם סיכון פיננסי בדוחות השנתיים. אפילו בקרב המיעוט שכן מעריך אותם כסיכון כבר כיום, מעטים טורחים לכמת או למדל את הסיכון העסקי. אמנם, 67% מה-G250 מסמנות יעד של צמצום טביעת הפחמן, כלומר הפחתת פליטת גזי חממה מפעילות החברה. אך עם זאת, רוב החברות שמתחייבות לעשות כן לא קושרות את היעדים שלהן לאלו של ממשלות, רשויות אזוריות או האו"ם, כדוגמת הסכם פריז.

 

מה לעשות? שלוש נקודות מפתח צריכות להנחות את מנהלי החברות:

1. התרחבות אסדרת דיווחי אחריות תאגידית. ממשלות, ובורסות בכל רחבי העולם מוסיפות שכבות של אסדרת גילוי בנושאי סביבה, חברה וממשל תאגידי (ESG). כללים וולונטריים הופכים במהירות לדרישות מחייבות ברבות מהמדינות. מנהיגים עסקיים צריכים לוודא שהארגונים שלהם מחוברים למגמות הדיווח הגלובליות ולהיות ערוכים לתחזיות ולתגובות לשינוי. לשם כך, על הארגונים להטמיע מערכות יעילות ועדכניות לאיסוף, ניתוח וגילוי של מידע ה-ESG הרלוונטי. המידע שהן מפיקות צריך להיתפס כאמין בקרב רגולטורים, משקיעים ומחזיקי עניין אחרים.

2. שילוב מידע אחריות תאגידית עם מידע פיננסי. עבר זמנה של התפיסה של האחריות התאגידית כמידע לא-פיננסי, אשר הולידה את דוח האחריות התאגידית כפי שאנו מכירים אותו. כיום, מידע על אחריות תאגידית נכרך ביחד עם המידע הפיננסי הקלאסי בדוחות הפיננסים השנתיים, וחלקו אף מהווה מידע פיננסי בעצמו – למשל, גילוי בנוגע לסיכוני האקלים. אנו ממליצים לאנשי הפיננסים של החברות, ובראשם סמנכ"לי הכספים, לרכוש ידע בסוגיות סביבתיות וחברתיות שיש להן פוטנציאל להשפיע על הביצועים הפיננסיים של החברה – לשם כך אפשר לקיים דיאלוג פתוח ומתמשך עם אנשי הקיימות, האחריות התאגידית והסביבה בחברה. בחלק מהמדינות, המיזוג בין הפיננסי ל"לא-פיננסי" כבר מעוגן באסדרה או בכללים בורסאיים, כאשר מגמה זו רק עתידה להתגבר.

3. בחינת האימפקט ולא השורה הסטטיסטית. כמות המים שנחסכה, שיעור הפחתת פליטת הפחמן או מספר העובדים שנשלחו לתוכניות הכשרה הם חסרי משמעות בלי ההקשר ובדיקת השפעתם בפועל. בעלי עניין פיננסי צריכים לדעת איזו השפעה יש לעסק על החברה והסביבה, ואיך זה עשוי להשפיע על הביצועים העתידיים שלו. יעדי הפיתוח בר-קיימא (SDG) של האו"ם הם הכח המניע לדרישה למידע על ההשפעה האמיתית של פעילות הארגון בתחומים האחריות התאגידית. הדרישה איננה מוגבלת לארגוני חברה אזרחית או ארגונים לא ממשלתיים ועל כן אנו רואים כמות גדולה של משקיעים מוסדיים אשר בוחנים את התאמת ההשקעות שלהם פיתוח בר-קיימא (SDG). כמו כן, השקעות אימפקט יגדלו ויאלצו חברות לגלות את השפעתן על החברה בדרך מדידה, מהימנה וניתנת להשוואה.