10/03/2019

כלל ידוע בכל הקשור לחוק מע"מ הינו שבעסקה שבמסגרתה מוכרים יחד נכס ושירות ללקוח יהיה מחיר כולם יחד מחיר העסקה ולא מפצלים את העסקה למרכיביה השונים וממסים כל חלק בנפרד. בנוסף, וברוח אותו עקרון, לא מפרידים עסקת שירות שניתנה לתושב חוץ ובמקביל גם לישראלי בישראל, וממסים כל חלק בנפרד.

העקרון הנ"ל גורם לא פעם לעיוות מיסויי ומייצר "תאונות מס" משמעותיות, כך לדוגמא במקרים שבהם עוסק ישראלי נותן שירות לתושב חוץ ובמסגרתו הוא מוצא לו לקוח ישראלי שירכוש מתושב החוץ נכס או שירות. במרבית המקרים הנ"ל, כלל התמורה בגין השירות תהייה חייבת במע"מ בשיעור מס מלא ולא תיהנה משיעור אפס, זאת למרות שאין מחלוקת שחלק משמעותי מהשירות ניתן לתושב החוץ ורק הוא שילם בעדו. 

לאחרונה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד הטיל פצצה ולראשונה מזה שנים רבות כבוד השופט בורנשטיין פיצל עסקה למכירת נכס ומתן שירות לשני חלקים, זאת במטרה לתת לעוסק ליהנות משיעור אפס בהתאם לחוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים), התשמ"ה-1985. 

לפי חוק זה, כאשר עוסק שאינו תושב אילת מוכר טובין לעוסק תושב אילת, המכירה תהיה חייבת בשיעור מע"מ אפס ואם העסקה היא עסקת שירות, העסקה תהיה חייבת בשיעור מע"מ מלא. 

בפסק דין ארגונית דובר על חברת שעוסקת בהקמת תפאורות אשר ייצרה במסגרת פעילותה בעבור חברת ישרוטל בע"מ תפאורה עבור סדרת מופעים שהתקיימו באילת בהתאם לעיצוב מסוים וכן פירקה את התפאורה של המופע הקודם. במקרים מסוג זה, העסקה מהווה למעשה עסקה מעורבת של מכירת נכסים ומתן שירותים. 

פסק הדין דן בשאלה האם יש לסווג עסקאות להקמת ובניית תפאורה כעסקאות מכר של טובין או מתן שירותים. רשות המיסים טענה שכל העסקה מהווה עסקה של מתן שירותים ולכן חייבת במס בשיעור מלא, ולא ניתן לפצל את העסקה למרכיבים, ואילו החברה טענה שמדובר בעסקה של מכר טובין ולכן חייבת כולה במע"מ בשיעור אפס. השופט, בניגוד לעמדת רשות המיסים ולעקרונות המקובלים במע"מ, החליט לפצל את העסקה כך ש-40% משוויה ייחשבו כמכר ואילו 60% ממנה ייחשב כמתן שירותים והתוצאה היא שהחברה חויבה במע"מ בשיעור אפס בגין רכיב מכירת הנכסים לחברה האילתית. 

אין ספק שההיגיון הבריא של פס"ד מתאים גם למקרים רבים אחרים בעולם המס, מקרים שעד היום לא נהנו מהטבות מס וכנראה שפסק דין זה ישמש מתכנני מס לסייע לעוסקים להתנהל נכון יותר בעולם המס וליהנות מהטבות מס.