10/03/2019

  1. עוד חוזר הניגון...

פסק דין של בית המשפט העליון, מצטרף לשורה של פסקי דין שניתנו בשנים האחרונות בכל הנוגע לשאלת סיווגן של חברות כאיגוד מקרקעין. למעשה, בית המשפט העליון אישר את החלטתה של ועדת הערר והותיר את החיוב על העסקאות נשוא הערעור, חייבות במס בהתאם לחוק מיסוי מקרקעין.

להלן תמצית שלבי הבחינה שיש לבצע בבואנו לקבוע האם ישות עונה להגדרת “איגוד מקרקעין”אליבא דה ועדת הערר שדנה בסוגיה:

-          איתור כל נכסיו של האיגוד

-          אבחון בין נכסי מקרקעין לנכסים אחרים

-          אבחון בין נכסים אחרים שמשמשים לייצור הכנסה לכאלו שאינם משמשים

-          מתוך הנכסים האחרים המשמשים לייצור הכנסה, אבחון בין נכסים שאינם טפלים לפעילותה של החברה לבין כאלו הטפלים לפעילותה, כלומר זרים למטרתו העיקרית של האיגוד

עוד נקבע, כי הפסדים מועברים של חברה, אמנם צפויים לתרום להקטנת חבויות המס שלה בעתיד,אולם הם אינם תורמים בייצור הכנסתה, אינם אינטגרליים לפעילותה של החברה, ועל כן אין לראותבהם כנכס במסגרת שלבי הבחינה.

תשומת הלב כי לסיווגה של חברה כאיגוד מקרקעין, משמעויות רבות הן בהיבט מיסוי מקרקעין והן בהיבט מע”מ. כפועל יוצא, מומלץ לבחון הסוגיה טרם ביצוע עסקאות, ויפה שעה אחת קודם.

  1. CFC – מהפך

ביום 25 בפברואר 2019 פורסם פסק הדין של בית המשפט העליון אשר ביטל באופן מפתיע את פסק דינו של כבוד השופט מגן אלטוביה בבית המשפט המחוזי בעניין רוזבאד.

מדובר במקרה שנידון בשנת 2017 ועוסק בחברה ציבורית אשר עמדה בראש קבוצת חברות המשקיעה בנכסי נדל"ן מחוץ לישראל. החברה הציבורית החזיקה בחברות זרות שהחזיק ונכסי נדל"ן בחו"ל ומכרו את אותם נכסי נדל"ן. לדעתו של מס הכנסה היה מדובר ברווח הון שצריך להיות מסווג כהכנסה פסיבית ולכן ביקשו רשויות המס להחיל את משטר המס החל לגבי חברה נשלטת זרה. מנגד, החברה טענה כי מדובר בפעילות עסקית של החזקת נדל"ן ולכן לא מדובר בחברה נשלטת זרה.

בית המשפט המחוזי קיבל בזמנו את עמדת החברה וקבע כי מדובר בהכנסה עסקית. עיקר הדיון היה לגבי האופן שבו הוחזקו נכסי הנדל"ן – אותם נכסים הוחזקו כל אחד בנפרד על ידי החברות הזרות, אבל בפועל המהות הכלכלית הייתה שמדובר במיזם עסקי אחד. לכן, אפילו אם בראיה של כל נכס בנפרד נראה שמדובר בהכנסה הונית, בחר השופט להעדיף את הראיה הרחבה ולראות את ההכנסה מעסקת המכירה כהכנסה מעסק שהינו מיזם כלכלי אחד של הקבוצה.

בית המשפט העליון בפסק דין קצר ביטל את קביעותיו של בית המשפט המחוזי וקבע כי הייתה זו טעות מצד בית המשפט המחוזי לבחון את סיווג ההכנסה "בראיה רחבה"של הקבוצה כולה, ולקבוע כי ההכנסה שנדונה בעניין היא הכנסה עסקית.

הדגש המרכזי בהחלטת בית המשפט העליון הינו כי בית המשפט המחוזי סטה בפסיקתו מעקרון יסוד למיסוי חברות שבדין הישראלי לפיו חברה היא יחידת מס נפרדת, ויצר, באופן תקדימי וללא אסמכתא בדין, יחידת מיסוי חדשה, שהיא קבוצת חברות ועל כן דינו להתבטל.

לפסק הדין

  1. מציאות חדשה בעולם המיזוגים : אפשר לשלב גם מזומן...

רשות המיסים מפרסמת לראשונה החלטת מיסוי אשר במסגרתה מאושר ומיושם מתווה של שינוי מבנה בפטור ממס המשלב גם תשלום תמורה במזומן. נזכיר כי עד תיקון 242 לפקודה, אשר נכנס לתוקף בסוף שנת 2017 ,לא ניתן היה לבצע שינוי מבנה בפטור ממס אשר כלל גם תשלום תמורה במזומן. במסגרת התיקון ניתנה הקלה המאפשרת גם תשלום תמורה במזומן ובלבד שתוגבל ל40% מסך התמורה הכוללת. כמו כן נקבע כי רכיב התמורה במזומן יהא חייב במס.

במסגרת החלטת המיסוי בוצע מיזוג של שלוש חברות לתוך חברה אחת, כאשר בעלי הזכויות באחת מהחברות המתמזגות קיבלו תמורה הן במניות של החברה הקולטת והן במזומן מהחברה הקולטת. הסדר המס כלל, בין היתר, התייחסות לתמורה ששולמה במזומן כדלקמן:

  • מרכיב תשלום התמורה במזומן לא יהווה הפרה של תנאי המיזוג, והוא יחויב במס.
  • הקצאת המניות לבעלי המניות של החברות המעבירות בחברה הקולטת תיעשה רק כנגד חלקן של המניות המועברות שבגינן לא התקבלה תמורה במזומן.
  • התמורה המשולמת במזומן על ידי החברה הקולטת, לא תתווסף למחיר המקורי של זכויות החברה הקולטת שבידי בעלי הזכויות בה. כמו כן, לא תותר בניכוי ו/או בקיזוז ו/או הפסד ולא תירשם כנכס לצרכי מס.

החלטת מיסוי זו משקפת את החידושים והתיקונים האחרונים שנכללו במסגרת תיקון 242 לפקודה, אשר אמורים לאפשר יותר שינויי מבנה ויותר עסקאות של מיזוגים ורכישות במשק הישראלי.

 להחלטת מיסוי 6347/19

  1. 2.0 BEPS הזרוע (כבר לא מספיק) ארוכה

אז אם תכנית ה-BEPS הראשונית של ה-OECD מ-2015 לא הספיקה לכם, וחשבתם שהטלטלה ברובה כבר מאחורינו, הנה זה ככל הנראה קורה שוב, היכונו.

מתוך הכרה בתסכולן של רשויות מס שונות באשר ליכולתן למסות קבוצות רב-לאומיות בעידן הכלכלה הדיגיטלית, גם בחסות תכנית ה-BEPS הראשונית,וכוונתן המוצהרת לנקוט באמצעים חד-צדדיים כדי לשנות זאת, פרסם ה-OECDב-29 בינואר מסמך מדיניות מקדמי באשר לדרכים מוצעות לקדם מדיניות מיסוי מורחבת, כזו שמקווים שתהא מקובלת על כולם. כבעבר, למרות שהתכנית גם הפעם מוכוונת כלכלה דיגיטלית, היא צפויה להשפיע על מודלים עסקיים בכל תעשייה.

גולת הכותרת של התכנית היא מחשבה על אפשרות של דחיקה הצידה שלעקרון הזרוע הארוכה Principle Length s’Arm)), התשתית של מחירי העברה בקביעת תנאי שוק בין צדדים קשורים, כדי לפנות מקום לגישות אחרות הדוגלות בבחינה דקדקנית של חלוקת רווחים, ספי Nexus, ניכוי במקור, ומאפיינים נוספים שמזכירים לרבים תכנים מרפורמת המס האחרונה בארה“ב.

ארבע הצעות עיקריות מועלות כעת לדיון, כשהשלוש הראשונות מכוונות לחלוק תרווחים ו-Nexus והרביעית למיסוי רווחים שאינם (או שכמעט לא) ממוסים:

  • User Contribution – חלוקת רווחים על בסיס זהות המשתמשים )מכוון בעיקר לקבוצות טכנולוגיה, כשהתומכים הכי נלהבים הם הבריטים);
  • Marketing Intangibles – חלוקת רווחים שמקורם בבלתי מוחשיים שיווקיים עם כוונה להשאיר יותר רווחים לרשויות המס של שוק הקצה (נתמך ע“י האמריקאים ואם יש לכם מפיץ LRD בקבוצה, שימו לב);
  • Significant Economic Presence – נתמך ע“י הודו, קולומביה, וקבוצת מדינות מתפתחות, ומכוון לשינוי כללי ה-Nexus בסיטואציות מסוימות כשיש SEP (Significant Economic Presence), כלומר, כשהמכירות עוברות סף מסוים, כך שיתאפשר מיסוי בגין SEP.
  • Minimum Taxation – כללים נוספים לשיעור מס מינימאלי, כששלוש אפשרויות נבחנות:

-          מיסוי סטייל GILTI - יחול במדינות התושבות או באשר לרווחים שאינם ממוסים או במעט

-          מיסוי סטייל BEAT - מיסוי תשלומים החוצה השוחקים רווחים, כגון תמלוגים מופרזים

-          כללי תיאום - סט של כללים למניעת כפל מס

כהרגלם ב-OECD, דאגו גם לקבל תמיכה מקצה לקצה (המסמך כבר אושר ע“י 160 מדינות), והתכנון הוא להביא טיוטה לתמיכה של ה-G20 כבר ביוני 2019 ולפרסם את התכנית הסופית עצמה עד סוף 2020. הלו“ז שהציב ה-OECD לעצמו מאתגר והמלאכה מרובה – יש לצפות להתפתחויות משמעותיו בקרוב. משעמם בטוח לא יהיה..

 למסמך המקדמי האמור של OECD

  1. סלסילות שי לא גדלות על העצים

בחודש ינואר 2019 ניתנו שני פסקי דין משמעותיים הנוגעים לחיוב במע"מ בשיעור אפס של פירות וירקות. ככלל, חוק מע"מ קובע חבות של מס בשיעור אפס על מכירת פירות וירקות, בתנאי שלא נעשה בהם כל עיבוד ובמקביל נקבע בחוק כי ניקוי, בירור, אריזה וקירור אינם מהווים עיבוד של הפרי. לעמדת רשות המסים, "עיבוד" הוא פעולה אשר משנה באופן מהותי את המוצר הבסיסי והופכת אותו למוצר אחר.

ישנם לא מעט עסקים המוכרים מארזים חגיגיים הכוללים גם פירות וירקות (שלמים או חתוכים), יין, דבש, שוקולד ועוד... ובד"כ עד היום חייבו במע"מ בשיעור אפס את מרכיב הפירות והירקות. בתי המשפט קיבלו את עמדת רשות המסים כי יצירת המארז מהווה "עיבוד" ולכן מכירת חייבת במע"מ בשיעור מס מלא. עמדה זו של רשות המסים היוותה את יריית הפתיחה למספר מחלוקות מס שניהלו בעלי עסקים המוכרים סלסלות פירות מעוצבות מול הרשות בשנים האחרונות.

ברשות הדגישו כי מכירת המארז כולו תהיה חייבת במס בשיעור מלא, אף אם המארז כולל גם פירות וירקות שלא עברו חיתוך ועיצוב, והם מונחים במארז. זאת, מהנימוק שהמארז הנמכר באופן זה הופך למוצר מוגמר אחר, שבמהותו אינו מקיים את תכלית החוק: לעודד צריכת פירות וירקות בצורתם הראשונית והטבעית וכן קיים במארזים הנ"ל גם אלמנט של שירות.

יש לציין, כי ישנם מקרים רבים במציאות הכלכלית, שבעקבות שינוי קטן, המוצר או השירות משנים את מהותם ואופיים ובמקרים הנ"ל יש לבחון לעומק את השלכות המס הנובעות מהשינוי.

לפסק הדין