27/06/2016

המשבר הפיננסי של 2008 הכניס את הבנקים לעידן רגולטורי חדש. הפוליטיקאים, בהשפעת ההלם שגרם המשבר, הפעילו לחצים אדירים על הרגולטורים לפתור את תחלואי תעשיית הבנקאות כמה שיותר מהר. כתוצאה מכך, לרגולטורים למעשה לא היה מספיק זמן לבחון מה עשויות להיות ההשלכות ארוכות הטווח של צעדי החירום שקבעו.

היום, כשהשלב האקוטי כבר מאחורינו, נוצר סוג של "נורמלי" חדש במערכת הבנקאות. חשוב שהפוליטקאים, הרגולטורים והבנקים יתנו את הדעת על הנורמלי החדש הזה וגם על ההשלכות הפחות צפויות ופחות מכוונות שלו. חשוב שהם ינתחו את המצב בצורה מקיפה וינסו להבין מהי בעצם מטרת העל של הרגולציה על הבנקים היום. אבל לא פחות חשוב מכך, הם חייבים גם להכיר גם בחשיבות תפקודה של הכלכלה כולה ובתפקיד שיש לגופים הפיננסיים בכל המערך הזה.

כשהרגולציות החדשות נקבעו, הציפייה היתה שהן יכללו לא יותר מכמה חוקים חדשים וכמה תיקונים לחוקים קיימים. מהר מאוד הבנקים גילו שהחוקים החדשים משפיעים למעשה על ליבת מודל הפעילות שלהם: הקצאת אשראי, עמידה בתשלומים, מכירת תוכניות חיסכון ומוצרי ניהול סיכונים. יש להם גם השפעה על המעגלים הרחבים יותר של הפעילות, כמו המבנה המשפטי, המודל העסקי, האסטרטגיה והשימוש בחדשנות כדי לצמצם עלויות (בעיקר בעזרת טכנולוגיה).

הבנקים הבינו שבעידן הרגולטורי החדש, החוקים החדשים משפיעים עליהם באופן עמוק בהרבה מהצפוי ושמתפקידם להשתנות כדי להצליח גם בסביבה החדשה הזאת. הבעיה היא שרוב הבנקים לא באמת "קלטו" את המצב עד לאחרונה, לכן גם אם התמונה כבר ברורה להנהלה ולמועצת המנהלים, בדרגים הנמוכים יותר האסימון עדיין לא נפל. גם הפוליטיקאים עוברים תהליך דומה – רק היום הם מבינים שלהתמקדות הקיצונית שלהם ביציבות פיננסית היו השלכות בעייתיות על הכלכלה הריאלית.

המטרה של הבנקים צריכה להיות להגיע למקסימום הלימה בין התכנון העסקי שלהם לבין הציות להוראות הרגולטורים. העניין הוא שלא פשוט לאזן בין האינטרסים של כל קבוצות בעלי העניין בבנק, לבין הכלכלה והאינטרסים של הבנק עצמו. 

השאלות המרכזיות שהבנקים מתמודדים איתן כיום קשורות להימנעות מסיכונים. בתקופה שבה הזרקור מכוון אל ההתנהלות האישית של מנהלי הבנקים ונדרשת מהם גם אחריות אישית, חלקם לא מוכנים לקחת סיכונים ברמות שהיו לפני המשבר - מה שמוביל לירידה בנפחי הקצאות האשראי ובמוכנות של הבנקים לתת אשראי ללווים שנמצאים בסיכון גבוה יחסית. חלק מהסיבה לכך היא הדרישה להון עצמי גבוה יותר. בפועל, כל אלה חונקים את החדשנות והיזמות.

השלכה נוספת היא הרעב שנוצר בשווקים לערוצי הלוואה אלטרנטיביים, כולל "בנקי צללים". אם אלה יביאו עמם סיכונים חדשים, הרגולטורים יידרשו לגבש כלים חדשים כדי לזהות אותם ולמצוא תגובה פרופורציונלית.

הרגולטורים יצרו מעין אפקט מפל וירטואלי שמשפיע על האסטרטגיה ועל המודלים העסקיים והתפעוליים של הבנקים. אם הבנקים ייקחו בחשבון את הסוגיות האלה כחלק מהתכנון האסטרטגי שלהם הם יוכלו לזהות מראש ההשלכות בעלות הפוטנציאל הבעייתי ואולי גם למתן אותן.

כל הגורמים האלה מאתגרים וימשיכו לאתגר את הסטטוס קוו של הבנקים, וזה לא בהכרח דבר רע. לטכנולוגיות שונות שמפתחים כיום יש פוטנציאל מצוין לסייע לבנקים להתמודד עם האתגרים שמציב בפניהם העידן הרגולטורי החדש בכל הקשור לתחרותיות ולמהימנות.

הבנקים חייבים לנקוט גישה הוליסטית כלפי האג'נדה של הרגולטורים – כלומר, לציית להם אבל במקביל לדאוג שהצמיחה וההתפתחות שלהם לא ייעצרו. הציות לרגולטורים דורש מהם לקחת אחריות, אבל גם מספק להם הזדמנויות לאמץ נקודת מבט מקיפה יותר. לבנקים שיצליחו לאמץ את השינויים הרגולטוריים כמצע לשינוי ולחדשנות עסקית בענף צפוי עתיד מזהיר.