30/06/2016

בחודש מרץ השנה הציגו הרגולטורים בבריטניה את ה-Senior Managers Regime) SMR) – שורת חוקים שמטילים אחריות פלילית אישית על "בכירים שמנהלים בנקים באופן חסר אחריות" או שוללים מהם כמה שנים של שכר והטבותהעמדה פורצת הדרך שמבטא ה-SMR בנוגע לכללי הממשל התאגידי בבנקים זוכה לתשומת לב עולמית אדירה, וקרוב לוודאי שהמדיניות הזאת תתפשט גם הרבה מעבר לגבולות בריטניה.

אין ספק שה-SMR יחזק את הממשל התאגידי בבנקים ויצור בהירות רבה יותר בכל התחום הסבוך הזה, אבל עבור בנקים רב-לאומיים מדובר בהתמודדות עם אתגר לא פשוט. הבנקים הגלובליים ייאלצו כעת לבדוק ולשקול מחדש את פרקטיקות הממשל התאגידי שלהם כך שיכללו גם את האחריות הפלילית או האזרחית האישית של הבנקאים הבכירים, כפי שקובע ה-SMR.

בנקים שהתברכו בדירקטוריון חכם, מבינים ששימת הדגש על אחריות אישית היא הזדמנות להטמיע סטנדרטים חדשים של ממשל תאגידי ולהשריש תרבות שתביא בסופו של דבר לביצועים חזקים יותר בטווח הארוך עבור בעלי המניות.

 

בלגן סבוך ומבלבל

משטר ה-SMR גובש בהמשך להמלצות הוועדה הפרלמנטרית לסטנדרטים בנקאיים (PCBS) בבריטניה, שהוקמה בעקבות שערוריית המניפולציה בריבית הליבור (LIBOR) שזעזעה את הסיטי בלונדון בקיץ 2012. הכעס התעצם בזמנו אף יותר כאשר בבית המשפט לא היתה אף עבירה שיכולה לגרור עונשים חמורים כמו מאסר. הוועדה טענה שהרגולציות שהיו קיימות עד אז הן בבחינת "בלגן סבוך ומבלבל" וכי רק רפורמות דרסטיות ישיבו את האמון בבנקים.

החוקים החדשים, שחלים על כל הבנקים הפועלים בבריטניה – בין אם הם מקומיים או זרים – מטילים על הבכירים בגופים פיננסיים אחריות אישית להפרת התקנות או לגרימת נזק רציני למוסד שבניהולם (מהלך המחזק את הממשל התאגידי).

ה-SMR כולל את הנושאים הבאים:

  • נשיאה באחריות אישית: מנהלים בכירים וחברי דירקטוריון חייבים לחתום על "הצהרת אחריות" ועל "מפת אחריות ניהולית" ויכולים לעמוד למשפט אזרחי או פלילי על הפרתן.
  • כללי אישור נושאי משרה (CR): מאחר שבנקאים זוטרים יכולים גם כן להסב נזק חמור לבנק או ללקוחות במסגרת עבודתם, ניתן יהיה להעמיד אותם למשפט אזרחי בגין פעולתיהם והבנק יידרש "לאשר" אותם מחדש מדי שנה.
  • כללי התנהגות: יש לדווח במיידית לרגולטור על התנהגות חשודה של מנהלים בכירים ועובדים זוטרים כאחד.

 

הכללים הבריטים מאתגרים את הבנקים הגלובליים

עניין האחריות האישית מציב אתגרים לא פשוטים בפני בנקים בינלאומיים רבים שפועלים בבריטניה. מאחר שבבנקים בינלאומיים לרוב יש ניהול מטריציוני שמתפרש על פני כמה מדינות וכמה תחומים עסקיים, הבנק – כיישות משפטית – מתקשה לעיתים לקבוע על מי מוטלת האחריות האישית. המצב מורכב אף יותר עבור כמה בנקים זרים שמנהלים את הפעילות שלהם בבריטניה דרך סניף שנמצא בתחום שיפוט אחר ולא כפוף להסדרי ממשל מקומיים ופורמליים.

יש גם לא מעט בעיות עם טרנזקציות רב-לאומיות מאחר שלרוב חלים עליהן מודלים חשבונאיים שונים והן עוברות דרך צינורות מקומיים או גלובליים - מה שמקשה על הבנקים להגדיר מי בדיוק האדם האחראי עליהן.  

השלכות לא מכוונות

סביר להניח שכללי ה-SMR יגררו עמם גם כמה השלכות לא מכוונות. למשל: הבנקים, מתוך מאמצים רבים לציית ל-SMR, עשויים להעמיס על פעילותם עוד כמה שכבות בירוקרטיות, להוסיף שלל התחייבויות והצהרות שיש לחתום עליהן, להסתבך עם תהליכים כפולים ובסוף עדיין לא להצליח לשפר את האחריות הדיווחית של הבנק.

בעקבות ה-SMR הבנקים עשויים גם לשנות את מבנה הפעילות הנוכחי או אפילו את מודל הפעילות הגלובלית שלהם, מה שיעביר את מאזן הכוח והשליטה מהמשרדים הראשיים למשרדים המקומיים.

לאור כל אלה, חשוב מאוד שכללי ה-SMR יורחבו גם לשאר הגופים הפיננסיים ובהמשך אפילו לסקטורים נוספים שבהם דרושה החמרה של כללי הממשל התאגידי.

 

אז איך מתמודדים עם השינויים הנדרשים?

הבנקים זקוקים להנהלה בכירה בעלת יכולות מנהיגות מוכחות, לפיקוח של ועדת היגוי ולתוכניות עבודה ברורות שייכנסו לפעולה מוקדם ככל האפשר. למרות שחלק מהבנקים אולי יתייחסו אל ה-SMR כלא יותר ממשימה שנועדה לרצות את הרגולטורים, מנהלים חכמים יראו בכללים החדשים כזרז לשיפור הממשל התאגידי, לראייה רחבה וברורה יותר של מצב הארגון ולשיפור הביצועים העסקיים.