03/11/2016

מה הערך האמיתי של פארק ציבורי, ספריה, גשר או בריכת שחייה עבור העיר שבתוכה הם מתקיימים? בעוד שאת ההשקעה בתשתיות ובהקמה קל מאוד לכמת, הרבה יותר קשה לשקף את התשואה המלאה שכל נכס מספק לעיר בטווח הארוך. בעידן שבו ערים בעולם מתחרות זו בזו על איכות חיים ורמת השירותים לתושבים, הן משתמשות יותר ויותר בדאטה כדי לנסות למדוד את הערך האמיתי של התוכניות שאמורות להפוך את העיר שלהם ליותר "מקיימת".

דו"ח "The Future of Cities: Measuring Sustainability"  בוחן את הסוגייה של מדידת קיימות בערים שונות בעולם ומציג סקירה של מסגרות מדידה אפשריות, לצד סקירת מגמות עתידיות הצפויות בתחום.

ערים רבות נתונות כיום ללחצים גוברים להוריד מסים מחד אך להגדיל את היצע השירותים מאידך. לכן הן נדרשות ללמוד לעשות הרבה יותר עם הרבה פחות. במציאות כזאת, מקבלי ההחלטות לרוב רואים יותר ערך בהשקעה בתשתיות שמייצרות צמיחה כלכלית ברורה. אבל זהו לאו דווקא הכיוון הנכון: מפעלים חדשים אמנם יכולים להביא צמיחה כלכלית, אבל אם הם מזהמים את המים הם מזיקים לבריאות הציבור ולסביבה וגם גורמים נזק כלכלי כתוצאה מהפגיעה במשאבים הטבעיים.

ההגדרה המקובלת ביותר לקיימות היא "פיתוח העונה על צרכי הדור הנוכחי מבלי לפגוע ביכולתם של הדורות הבאים לספק את צורכיהם". זה נכון גם לגבי ערים. אולם כאשר מדברים היום על קיימות, לפחות בהקשר העירוני, יש למושג היבטים חשובים ונרחבים הרבה מעבר להגנה על הסביבה:

קיימות פיננסית: האם צרכים ומגבלות בטווח הקצר מאלצים את העיר לוותר על השקעות בתחומי החברה, הסביבה והפיננסים שיש להן השלכות ארוכות טווח.

קיימות סוציאלית: האם העיר מצליחה למנוע תסיסה חברתית והתנגשויות בין תרבותיות גם כאשר מספר התושבים גדל.

קיימות סביבתית: שימוש נכון במשאבי האדמה, פסולת וכן הלאה.

קיימות פיזיולוגית ופסיכולוגית: האם העיר יכולה לתת מענה לא רק לצרכים בסיסיים כמו מזון, מקלט וביטחון אלא גם לצרכים מתקדמים יותר כמו תחושת שייכות ואפשרויות למימוש עצמי.

מחברי הדו"ח בחנו את השיטות המרכזיות המקובלות כיום למדידת קיימות בערים (מעגלי קיימות, מדד העיר הירוקה, מדד "ערים בתנועה" ומדד "אושר לאומי גולמי") ומצאו כי לצד יתרונותיהם, המדדים האלה לא גמישים מספיק, ולא כוללים את השינויים הרבים שעוברות ערים בעידן הנוכחי. על פי מחקר מקיף שערכו מחברי הדו"ח, כדי לקבל החלטות מושכלות באשר להקצאת משאבים עירוניים, המדדים חייבים להיות רחבים יותר.

לשם כך הם פיתחו מתודולוגיה של דיווח משולב - (IR (Integrated Reporting שמאפשרת גם לבחון את תהליכי השינוי שחלים בערים על פי שישה ערכים: הון כלכלי, הון חברתי, הון טבעי, הון אנושי, הון תשתיתי והון אינטלקטואלי. גישת הדיווח המשולב (IR), שפותחה במקור עבור עולם העסקים, התפשטה באחרונה גם לתחומי הממשל. היא נועדה ליצור "פורמט ברור, תמציתי ובר השוואה" למדידת קיימות שתיצור עקביות בדו"חות הקיימות של הערים.

מתודולוגיית ה-True Value שפיתחה KPMG משמשת פלטפורמה חדשנית שמאפשרת לערים ולארגונים לבצע כימות במונחים כלכליים של הערך האמיתי של פעילותם. באמצעות המתודולוגיה הזו ערים ורשויות מקומיות יכולות למדוד, להציג ולשקלל את העלויות וההכנסות האמיתיות של הנושאים הנמצאים בליבת העשייה של העיר בתחומי הקיימות. מדידת ערך באופן הזה מציגה באופן ברור כיצד שירותים שנראים על פניו כמו הוצאה נטו, למעשה מייצרים ערך אמיתי במקום אחר.

הגישה הזו למעשה מעודדת את מקבלי ההחלטות לחשוב כיצד הערך יכול לנדוד בין סוגים שונים של הון. למשל, הון כלכלי (כסף) משמש לסלילת כבישים או לפיתוח שירותי בריאות חדשים, שבתמורה ישפרו את ההון האנושי (בריאות).